מדונות 2021

​

במרחב עבודה נשי שביר ואיתן, למרגלות העיר העתיקה וגיא בן הינום מחקר ומופע של דמות האשה-האם הנשגבת, מלאת העדנה, לצד זו המפלצתית. 

פרק שני בסדרת אימהות-נשים. פרזנטציה פתוחה בסטודיו ׳טרקוטה׳, חוצות היוצר.בתמיכת ׳יעל׳ המחלקה למחול עיריית ירושלים

בעיני רוחי אני רואה את מדיאה, את ״האשה הבוכייה״, את האנשים ש, ממש סמוך לכאן, בחצר

 האחורית- גיא בן הינום, העלו ילדיהם למולך. אני מהרהרת באותן נשים מפלצתיות, מזרות אימה, חושבת על אותם אנשים תועים. אני רואה לנגד עיני את ׳גבירתנו רבת החסד׳, אמו של ישו, מריה. את דמותה הסטואית, ומבטה הנמוך, כקרן שמש אלכסונית, אל האינסוף. פה, במקום הזה, נשים לשות חימר, לעתים באמוק, מכניעות את הגוש המתפתל לחריקת הערש החזרתית של האבניים. מזרחה מכאן הן לשות בצק. פעם היו טוחנות ומשוררות בהיסח הדעת שירי צער. אני מתירה עצמי לאי-יציבות, ֵאם כל ריקוד, אך יש דברים רבים להזהר עליהם. כל תנועה מדודה, הסחרור מבוקר. אני תוהה מה אפשר עוד לומר, האם ניתן להצדיק ולחון. על אילו אזניים יפלו הדברים ואיזה מבט ילווה אותם. אני תוהה על המוסר של הצופה במופע בזמן צפיית המופע, האם היא ניצבת מול הדברים לבדה, האם היא כאן בגפה או בחברה. אני תוהה בהתאמה, איך כל אלה ישפיעו על המופע שלי כאן, היום.